היד יותר אטית מהמחשבה

היד יותר אטית מהמחשבה הוא משחק קפיצה אנכית בקשת בענן, שאפשר ליהנות ממנו מיד בלי התקנה ובלי תשלום נוסף. 'הנה, עכשיו!' בוודאי ראיתם, אבל האצבע כבר מאחרת בתור אחד. המשחק הזה בוחן בדיוק את הרגע ההוא.

בכל נגיעה במסך הדמות מזנקת אנכית ועולה בלי סוף כלפי מעלה, וכמה גבוה אתם עולים — זה הניקוד. לא יורדים ולא מתקדמים קדימה — נגיעה אחת, קפיצה אחת מעלה; שיקול הדעת של אותו רגע הוא הכול.

בהתחלה אולי הקצב בכלל לא מסתדר ותקראו שוב ושוב 'אוף, באמת!'. מכשולים שמשייטים ימינה-שמאלה, רצים במהירות או מסתחררים בסיבוב, ניתכים מלמעלה, והראש בוודאי יודע אבל היד שוב מאחרת. אבל באורח פלא, אחרי כמה חזרות, ברגע שנכנסים לקצב, פתאום היד מדביקה בול את העין.

ברגע שנופלים, מתנגשים במכשול או נעלמים מחוץ למצלמה — המשחק נגמר; ואותה אכזריות מתוחה ומרגשת קוראת שוב ושוב ל'עוד פעם אחת'. עולם בצבעי קשת בענן עליז ומלבב נפרש כלפי מעלה, ובדיוק כשמתחשק לעצור לנשום, נכנסת בין הסיבובים חידה קלילה שמרעננת את הראש מדי פעם.

אותו קצב תגובה שבו היד עוקבת מיד אחרי מה שהעין ראתה — יוביל לחוש מהיר ואסוף יותר גם בענייני היומיום שדורשים שיקול דעת רגעי. אז כווננו את הקצב של העין והיד, וקפצו טופ-טופ עד קצה הקשת בענן!

יש שהראש יודע אבל הגוף מאחר. ותרגול מצמצם את הפער. מהו הדבר שאתם 'מתרגלים שיישב ביד' בימים אלה?

גם דבר שהיה מגושם בהתחלה — אחרי חזרות, פתאום הגוף זז ראשון. מהו הדבר שאתם 'ממשיכים בו גם אם בגמלוניות' עכשיו, ומה תרצו לקבל בסופו?