כשהדוד היה בצבא

כשהדוד היה בצבא הוא משחק אקשן של כיתת לוחמים, שאפשר ליהנות ממנו מיד בלי התקנה ובלי תשלום נוסף. אותו סיפור שמתחיל תמיד כשיושבים ליד הדוד בחג, בטח שמעתם פעם. "כשאני הייתי בצבא, אתם יודעים…" — וברגע שזה מתחיל, פתאום הסיפור גדל כאילו הדוד לבדו נשא על גבו גדוד שלם, ואנחנו לידו בולעים את הצחוק ומהנהנים.

המשחק הזה לוקח אתכם בדיוק אל תוך סיפור הגבורה המנופח בהתלהבות של הדוד. לא מלחמה רצינית, אלא סיפור גבורה מוגזם בנוסח הדוד, גדוש בזיכרונות והומור. כשמובילים את הגיבור בג'ויסטיק, חיילים-חברים מצטרפים בזה אחר זה ופתאום נוצרת כיתה איתנה.

בכל חדר מחכים קאובוי, צלף, רימונאי ורובאי, אבל כשהכיתה שגדלה מסתערת יחד, אפשר לפרוץ אותם אחד-אחד. כשמביסים את כל האויבים, נפתחת תיבה ונשפכים קלפי נשק ומטבעות, ויש גם כיף איסוף משובח של ללקט ולשדרג נשקים מלאי אופי כמו מיניגאן, רובה ציד, רובה טסלה ורובה לבה.

בסוף השלב מחכים שני סוגי בּוֹס. בּוֹס פצצות שמשליך פצצות וגורם נזק אזורי, ובּוֹס צלף שמותח קו כוונת לייזר — צריך לפרוץ את שניהם כדי שהבמה הבאה תיפתח. גם אם הכיתה מצטמצמת, אל תוותרו.

כמו שסיפורי הגבורה של הדוד תמיד מסתיימים בתפנית מנצחת, התענוג של לפרוץ גם כשנשאר חייל אחד אחרון הוא הקסם האמיתי של המשחק. סיפור גבורה קומי וחמים בנוסח הדוד, שכל המשפחה יכולה ליהנות ולצחוק ממנו בלי לחץ — עכשיו אתם הגיבורים!

כשם שחדר שהיה נחסם לבד נפרץ כשהכיתה ביחד — מהו הדבר בחייכם שאתם נאנקים תחתיו לבד, אבל למעשה אם רק תתווסף עוד יד אחת של מישהו, ייפתר מהר?

אם סיפור הגבורה של הדוד, גם אם מנופח קצת, מצחיק את השומעים ונותן אומץ — מהי הסצנה הגאה שתרצו לספר עכשיו לאנשים סביבכם, ולו במעט הגזמה?